הבוקר מתחיל לא משהו. איתני נוחת לנו על המיטה ומודיע, "אני רוצה לחזור לישראל." אני ישר מתמלאת טונות רגשי אשמה, מגמגמת לו משהו ונשמעת כמו אמא פילה שנאלצת להסביר לבנה הפילון, שבאלט, איך לנסח את זה בעדינות, לא בדיוק החוג הכי מתאים. איתני ממשיך, "יש לי פה רק חבר אחד. בישראל היו לי הרבה." … המשך לקרוא על געגועים וכוח והאחים מארקס